הילד בן שנתיים ? האם את ממהרת להתערב ולסייע לתינוק במשחק וחקירה גם כשאינו מאותת שצריך ?

11.6.2013

אנחנו הישראלים רוצים הכל מהר באופן מיידי. אחד מסוגי ההתנהגויות האופייניות לנו היא שאנחנו קודם פועלים ורק אחר כך חושבים. התנהגות שגויה זאת מונעת מאיתנו ההורים להבין את הילדים שלנו ולהגיב אליהם בצורה נכונה.

באופן סכמטי ניתן לחלק את ההורים לשני סוגים:
הורים מסייעים – הורים שיודעים לעמוד מהצד , להתבונן בילדם , ללמוד כיצד הם פועלים בסיטואציות שונות ולהמנע מלהתערב מוקדם מדי או שלא לצורך. לעומת הורים אלו ישנם הורים המגלים מעורבות והתערבות יתר. הורים אלו רואים שהילד אינו מצליח לעשות פעולה כלשהי וישר פותרים עבורו, הם אינם נותנים לילד להתנסות באופן עצמאי ולכן מגבילים את חקירתו. כוונתם אומנם טובה (לעזור לפעוט) אך בפועל הם משיגים את התוצאה ההפוכה.

על מנת שפעוט יגדל בעל יכולת חקירה עצמאית, בעל יכולת פתרון בעיות, בעל יכולת תסכול טובה ודימוי עצמי חיובי צריך אותו פעוט הורה מסייע ולא הורה המגלה נטייה למעורבות והתערבות יתר.

מהו הורה מסייע ?
הורה מסייע אינו מתערב מיד במשחק אוו פעילות של התינוק אלא עוצר את עצמו, מתבונן בילד ומנסה להבין את פעולתו וכוונתו. האם אתה או את עושים זאת בעת משחק או בעת שהילד מנסה לקור כלי חדש א כשהפעוט מנסה להתלבש לבד ? היכולת של ההורה להתאפק ולנסות להבין את מעשיו של הפעוט (גם כשהם שליליים ובעייתים) מאפשרת להבין טוב יותר את הצרכים והכוונות של הפעוט וכך פותחים פתח לתקשורת מדוייקת יותר בין ההורה לפעוט. פעוט הגדל להורים מסייעים גודל להיות ילד עצמאי ונינוח יותר. הפעוט גדל בסביבה המאפשרת לו לחקור את סביבתו בצורה חופשית מבלי התערבות יתר מציקה ושתלטנית. ההורה המסייע מזהה את הנקודות הקריטיות שהילד צריך הכוונה, תיווך והתערבות ומתערב בהם. ההורה נמנע מלהתערב במצבים בהם הילד חוקר בעצמו משחק חדש.

איך לדעת מתי להתערב ומתי לתת לילד לחקור ולשחק לבד בסביבתו ?
כמו שיש סוגים שונים של הורים יש סוגים שונים של ילדים. ישנם ילדים שהם חוקרים מיסודם – תן להם קוביות, כלי אוכל, פסטה, סביבת גן שעשועים וכד' והם יחקרו אותם לאורך זמן ובאופן עצמאי. בקצה השני ישנם ילדים בעל אופי פסיבי, יתכן בעל תחושת יכולת ודימוי עצמי נמוכה שבסביבה זאת יצמדו להורה ולא יחקרו את סביבתם. ילד חוקר טבעי אינו זקוק להורה כדי להתחיל בחקירה, ילד זה צריך הורה בעל אורך רוח. הורה שממתין, מתבונן בפעוט ורק בזמן הנכון מתערב כדי לתיווך . למשל לתווך לעוד פעולה שניתן לעשות עם החפץ או עוד רעיון חדש של שימוש. אם הוא יתערב מוקדם מדי או הרבה מדי יתכן ויפגע ביכולת החקירה העצמאית של הפעוט. ילד שאינו חוקר כלל את סביבתו צריך הורה מסייע אשר באופן רגיש ולאט לאט חושף בפני הפעוט משחק, מקדיש זמן כדי לראות את תגובות הפעוט לתיווך ולגירוי וממשיך בהתאם. כך לדוגמא, אם רואה שהפעוט מתחיל לגלות עניין, מעביר לו בהדרגה אחריות לגעת, לחוש ולחקור את המשחק בעצמו. אם הפעוט חושש, ההורה ממשיך לתווך ולהראות לו איך וכיצד לשחק בו , כמובן כל עוד הפעוט מגלה עניין בדבר.

להכיר את הפעוט
יש פעוטות שחוששים לטפס למקומות גבוהים ויש כאלו שמזנקים על כל מתקן ללא כל מודעות לסכנות הנפילה והחבלה. הורה מסייע לפעוט שחושש לטפס על סולמות יוביל את הילד לגן השעשועים , יתן לו להתנסות באופן עצמאי וכשיראה כי הפעוט נמנע מטיפוס, יתקרב אליו, יתן לו יד ויסייע לו לטפס לאט לאט בקצב שלו ובגובה שהוא מעוניין (זוהי התנהגות שנותנת כבוד לילד). בהדרגה הוא יעודד את הילד לעלות גבוה יותר ולעזוב את ידו. הורה מסייע לפעוט ללא גבולות, כזה שמזנק על כל המתקנים ללא זהירות, יאפשר אומנם לטפס, להתגלש ולהנות מזמן הפעילות אך יתייוך לו כללי זהירות ויעמוד לידו בזמנים קריטים כדי למנוע נפילה וחבלה.

ולסיכום, עמדו מהצד, אל תתערבו יותר מדי מהר. תנו לפעוט להוביל, לחקור את סביבתו, תנו לו להתנסות גם בדברים שנראה לכם שהפעוט לא יאהב או לא יצליח (אל תמנעו ממנו התנסויות שהוא מעוניין בהם), אל תשליכו על הילד פחדים וחששות שלכם ונסו ללמד ולהדריך אותו לאחר שהתנסה בסביבתו באופן עצמאי.

נשמע פשוט ? ישנם הורים מסייעים שעושים זאת באופן טבעי, לאחרים, הדבר דורש יותר איפוק ותרגול.