מרגישה חסרת חיים ומסכנה ? זריקת פרופורציה קטנה והכל יעבור

11.2.2014

קבלי קצת פרופורציות והכוחות יחזרו.

קל מאוד להגיע לבכי ויאוש אחרי לידה כשיש עוד ילדים בבית, עבודה ברקע, אין סוף מטלות בית (בלגן) ומינוס בחשבון, אבל במקרים כאלו צריך לקבל רק פרופורציות כדי להתעשת , לאסוף את עצמך ולהמשיך הלאה. אחרי לידת ביתי השנייה, הרגשתי מיואשת. חוסר שעות שינה בלילה, אין סוף כביסה, חוסר זמן לארגן את הבית המבולגן ותחושת הזנחה טוטלית של של הגוף והנפש עשו את שלהם והרגשתי פשוט רע. אחרי חצי שנה של 6 קימות בלילה ולילה של בערך שעתיים וחצי שעות שינה ואין ספור האכלות ונדנודים, יצאתי בבוקר עם התינוק לסידורים ונתקלתי ביציאה מהבית בשכנה החביבה (שהיא סבתא בעצמה), חושבת לעצמך בלב, אולי היא תחליט להתנדב אצלך בבית ולשקם איזשהי חלקה קטנה (מטבח, כביסות, זמן עם הילדים, הכל הולך…) במקום להתנדב בבית החולים כמובן כי זה לוקח הרבה זמן…

בכך מקרה, כפי שאמרתי חוסר שעות שינה עשו את שלהם ועמדתי ופשוט בכיתי לה על מר גורלי, על כמה קשה לגדל שתי בנים קטנים, על כמה כואב אחרי הלידה ועוד ועוד. והשכנה החמודה עומדת ומקשיבה ומביעה כל כך הרבה אמפתיה למצבך. אני מבינה אותך יקירתי היא אמרה. כשאני הייתי בגילך היו לי שני תינוקות קטנים, בהפרש של שנה, אז זה היה תקופת מלחמה, לא היה לי גם אף עזרה כי עליתי לארץ לבד ובעלי היה במלחמה, חוץ מזה לא היה לי חלב והיה לי מאוד קשה להשיג אוכל. ממש בה לי לבכות איתך, אני ממש מבינה את הקושי.

בלעתי את הרוק והקשבתי… בלי בעל, בלי הורים, בזמן מלחמה עם שני ילדים קטנים, אלוהים יעזור… ואני מתלוננת  כשיש לי הורים תומכים, בעל שעושה יותר ממני בבית ובעבודה וחלב (או יותר נכון מטרנה) בשפע..

מסתבר שקצת פרופורציות  מדי פעם כדאי לקבל, אחרת אנחנו באמת חושבות שקשה לנו ומר גולנו. אספתי את עצמי, הודתי לשכנה החמודה על התמיכה  והלכתי לסידורים.
הכל פשוט, הכל בראש, קצת פרופורציות, אחרי הכל הכל  יעבור וכולם בריאים. כביסות , פחים מלאים וכיורים מפוצצי כלים הם בסך הכל בלגן, אין מה להתרגש.