מה עושים כשהילד לא מקשיב ? מסקנות של אמא אחת

12.6.2013

לא בא לי ללכת לגן
לא רוצה להחזיר לאחותי את מה שלקחתי ממנה
לא רוצה לצחצח שיניים,
לא רוצה שאחותי תשחק בבובה שלי

איזה יאוש, איזה יאוש. רק בת שלוש ולא מקשיבה. דעתנית, עקשנית, לא מוכנה להתארגן בבוקר, רבה עם אחותה הקטנה. אוף… אני לא יודעת מה יותר מייאש, העובדה שכל הילדים בגן ובשכונה נראים פי אלף יותר מחונכים וממושמעים ממנה או העובדה שעדיין לא הגענו לגיל ההתבגרות. נועם, מתוקה שלי, תשאירי משהו לגיל 16 , לא יתכן שלא תקשיבי לאמא ואבא שלך כבר עכשיו. איזה מרדנית, למה ??? הרי את יודעת שאי אפשר להתווכח עם סדר יום, תמיד מצחצחים שיניים ועושים פיפי בבוקר. זה בטח האופי המרדני החבוי שלי, שיט איזה חבל שזה חוזר כמראה עם הילד. טוב,  אז מה עושים במצב כזה ? מה שעושים הורים חסרי זמן, כוח וכסף. פותחים אינטרנט ומתחילים לקרוא עצות מה לעשות כאשר הילד בן השלוש לא מקשיב. הבעיה עם כל העניין הזה היא שאת מנסה ליישם את ההמלצות הם לא תמיד מצליחות בלשון המעטה וכשאת מתחילה לקרוא את התגובות של הגולשים את נכנסת לבלבול אטומי היות וכמעט כל התגובות מתנגדות או סותרות אחת את השניה על ידי הורים שניסו, הצליחו ולא הצליחו הכל ושום דבר.
טוב, אז בכל זאת. מה ניסיתי, קראתי, עבד ולא עבד. מקווה שלא אבלבל אתכם יותר.

פסק הזמן
שיטת פסק הזמן נשמעה גאונית. בארה״ב כל הילדים נמצאים בטיימ אוף. בכל פעם שהזעטוטה בת השלוש לא מקשיבה ועושה מה שמבקשים, מכניסים אותה לפסק זמן של שלוש דקות (לפי הגיל). כמובן שמסבירים למה עושים פסק זמן. נשמע מעולה, לא ? לא צריך להיות יצירתי בעונשים ובסנקציות, לא צריך להכנס לעימותים… אז מה בכל זאת הבעיה? קריאה נוספת באינטרנט מעלה כי פסק זמן של הילד לבד היא לא חינוכית ובריאה פסיכולוגית. היא אפילו יכולה להתיר משקעים. כך כתוב באחד האתרים… כי הילד מגורש ומנודה מהחברה… טוב אז בוא נעשה פסק זמן עם הילד (יוצאים איתו לחדר שקט ומבודדים מהסיטואציה הבעיתית). מסתדר שגם זה לא תמיד עובד. הילדה נראת נהנת מכל העסק הזה ושוב ושוב מציקה וחוטפת לאחותה הקטנה משחקים. מה המסקנה ? אין אחת כל כזאת אבל אני מסכימה שאם כבר עושים פסק זמן אז עדיף לעשות אותו עם הילד כי הילד יכול לחוות את הפסק זמן לבד בחדר כמפחיד, אולי כן לנצל את היציאה המשותפת להסביר לילד את כללי ההתנהגות המצופים ממנו. אוףףף, אבל גם זה לא עוזר הילדה פשוט לא מקשיבה….

עונשים
אין אמא שלא מענישה ואחרי זה בתוך תוכה מצטערת על זה שהפכה להיות הדמות הרעה. אחרי קריאה בנושא השכלתי להבין שעונש מלמד מה לא לעשות ומה התוצאה השלילית שתקרא אם תעשי את האסור, במקום ללמד איך כן להתנהג ומה כן לעשות במצב כזה או אחר. בקיצור עונש זה צורת חינוך לא חינוכית למרות שתכלס עובדת מצויין עם הרבה ילדים. אצלי לא עובדת וגם גורמת לילדה שלי להגיד שאני איכסה ושהיא לא חברה שלי והיא אוהבת רק את אבא. מה נשאר ?

צעקות
צועקת על הילדה בלי סוף אבל זה לא עוזר, לא מקשיבה . גם יוצא הגרון וגם זה לא המסר שאנחנו רוצים להעביר לילדה גם שעולה על העצבים, הרי כשיש בעיה או ריב אנחנו המבוגרים רוצים לפתור אותה בדיבורים ולא בצעקות. בפירוש לא רוצה שהילדה תכיר אותי כאמא שפותרת בעיות דרך צעקות. חוץ מזה כשאני רואה ושומעת הורים אחרים צועקים על הילד זה בפירוש נראה לא טוב. מעליב, מפחיד ילדים רגישים ובפירוש לא דרך חינוכית לפתור בעיה או לגרום לילד לשתף פעולה.

מה נשאר ? טוב, אז זאת המסקנה שלי.
בסבלנות אין סופית לבנות סדר יום עקבי וברור (שאגב קיים כבר שלוש שנים אבל הילדה מעדיפה להתעלם), להזכיר כל יום, לילה ואמצע את כללי ההתנהגות בבית (כאילו לא הזכרת ואמרת את הדברים אלף פעם פלוס הסבר למשמעות).להזכיר כל יום שאוספים אותה מהגן ולפני כל אירוע או יציאה כמה אנחנו בטוחים שתהיה ילדה טובה ותקשיב להורים ותתנהג יפה לאחותה (מה תעשה ומה לא ומה אפשר לעשות אם יקרא כך וכך), הקטע של נבואה שמגשימה את עצמה עובד די יפה,  לחזק אותה על כל התנהגות טובה ולהסביר מה עשתה טוב וכשהיא בכל זאת לא מקשיבה שוב ושוב להסביר לה מה מותר ומה אסור לעשות ולמה. להכנס לנעלים שלה ולהבין למה היא לא תרצה לצחצח שיניים, להתלבש, לוותר לאחותה, להחזיר לאחותה משחק שחטפה ועוד ועוד ולמצוא את הפתרונות היצירתיים שיעזרו לה כן לצחצח שיניים, להתלבש, לוותר ולהחזיר…. בקיצור, לדמיין שאת פסיכולוגית ילדים בעבודה ושהזעטוטה שלך בת שלוש שמרתיחה אותך מעצבים כל יום מחדש מחדש היא נסיכה עדינה ומתוקה, דף חלק וקסום עליו את כותבת ולכן את חייבת לעצור את עצמך מפסקי זמן, צעקות ועונשים ולהוות מודל נפלא לחיקוי.

בהחלט לא פשוט אך אפשרי.
בהצלחה רבה, את לא לבד.