ביות חלקי, האם זה הגיוני?

29.4.2019
מאת: אמא

אני לא יודעת מה חשבתי לעצמי או יותר נכון מה לא חשבתי כשמסרתי את התינוקת שלי מיד אחרי לידה לבדיקות ולתינוקיה בבית החולים. יכול להיות שפשוט עברתי את השלבים לפי מה שאמרו לי. ילדתי ואז העבירו אותי לחדר נוסף לתפירה ואז למחלקת יולדות. אני זוכרת שאחות שאלה אותי תוך כדי המעבר במיטה האם אני רוצה ביות מלא או חלקי אבל לא הבנתי מה היא שואלת. המילה ביות לא הייתה מובנת לי בתור אישה צעירה. כך עברו הימים במחלקת יולדות. התינוקת איתי ביום ובלילה בתינוקיה. שש שנים עברו והילדה גדלה, בריאה ומתוקה.

כמה שנים אחרי הלידה סיפרה לי חברה על הלידה שלה ועל הביות המלא ומאז התמלא מחשבות. הסתכלתי אחורה על הלידות ולא הבנתי איך ילדתי ומסרתי את התינוקות שלי לתינוקיה. איך אפשרתי לעצמי לחשוב שזה הגיוני להפרד מהם מיד אחרי לידה, לשים אותם "לבד" בתינוקיה כל הלילה. לחשוב ש- 5-6 אחיות ידאגו לתינוקת שלי כשיש בתינוקיה עשרות תינוקות בוכים וצורחים. מי ניגש לתינוקת שלי כשהיא בכתה ? מי חיבק אותה ונתן לה תחושה שהיא מוגנת ? איך הרגישה לישון בעריסה הקטנה לבד באור החזק של חדר התינוקות וצרחות התינוקות שלידה. אז נכון שהגוף שלי אחרי לידה היה חלש ונכון שבאחת הלידות כלל לא יכולתי לעמוד אבל זה כלל לא שייך מפני שהמחשבה על חשיבות הביות המלא בכלל לא היתה שם.

חופש הבחירה של יולדת כבר מזמן קיים בבתי החולים בארץ אבל המודעות של היולדת לבחירה עצמה אינו תמיד קיים. מי שאינה מבקשת מראש ביות מלא או אפס הפרדה רק מפני שלא חשבה על הנושא תשלח לביות חלקי.

אני מבחינתי פספסתי ואם הייתי יכולה לחזור אחורה, הייתי בפירוש בוחרת באפס הפרדה. לדעתי, ילד והוריו אינם צריכים להיות מופרדים בשום מצב בימים שאחרי הלידה.