תפיסה אגוצנטרית של הילוד היא תפיסה עימה נולד. משמעות הדבר היא שעם הלידה אין הבדלה בין האני לבין העולם החיצוני. העולם החיצוני אינו מפולג או נבדל .זאת הסיבה שהאני הוא המרכז. ככל שיגדל התינוק הוא יעבור מאגוצנטריות בלתי מודעת לבניית הבנה של עולם חיצוני ואובייקטיבי יותר. ישנם מספר תהליכים קוגניטיביים המאפיינים תהליך זה המתרחשים בשתי השניים הראשונות לחיים. הבנת האובייקטים סביבם וכיצד פועלים, הבנת המרחב, הסיבתיות והזמן. כל אלו נלמדות מתוך התנסות וחוויה .
תחום הבנת האובייקטים מתייחסת ליכולת להבין את קביעות האובייקט. אותה הבנה שאובייקט ממשיך להתקיים גם אם אינו נראה לעין. לפני השנה הראשונה אין יחוס עצמאי לאובייקטים אם עיני התינוק אינו רואה אותם. גם אם נכסה בבד את הצעצוע, לא בהכרח יחפש אותו מתחת לבד גם אם עיניו ראו את תהליך הכיסוי. ההנחה היא שכל אובייקט קשור לסיטואציה שונה ואין תנועה בין הסיטואציות. בסוף הנה הראשונה לחיים יתחיל הילד לחפש את החפצים במקומות שאינם שדה ראייתו. זהו למעשה סימן ראשוני לההבנת העולם שבחוץ. התינוקמפתח הבנה שאובייקטים, שכמובן אינם קשורים אליו, ממשיכים להתקיים גם כשאינו באינטראקציה מולם. התפתחות המרחב קשורה לתהליכי ראיה, מישוד וחקירת פה. בסוף השנה השניה המאפשר לפעוט להבין יותר טוב את היחסים בין האובייקטים. זוהי תוצאה של התנסות סנסו מוטורית.
הסיבתיות היא גם מקור ליציאה מאגוצנטריות. בעוד התינוק יתפוס את תוצאת פעולתו כמקרית , הוא ילמד בהדרגה על הקשר בין המגע במובייל לצליל שמפיק. כך קושר בין התנועה או הפעולה לתופעת הענוע. כשיבין סיבתיות זאת יכליל אותה ויקשר את הפעולה הפיזית (משיכה, טלטול וכד') לתוצאות החושית. בהתחלה הוא יעשה זאת מרחוק ויחשוב שעצם ההסתכלות על המובילתפעיל אותו (סיבתיות מאגית). לאחר מכן בסוף השנה השניה יבין סיבתיות אובייקטיית שקשורה למיקומו והקשר בין פעולתו על אביזרים לתוצאותיהם. למעשה כך החקירה דרך התנועה והתחושה מאפשריםלילד להבין את עולמו ולהשתחרר מאגוצנטריות תפיסתית לא מודעת להבנת יקום מעשי וחיצוני יותר