נובמבר, 2023
בימים אלו אנו נמצאים בלחימה. ילדינו לומדים על המציאות באמצעות חשיפה לתקשורת, למציאות הגלויה, הסברים מפורשים ותקשורת בלתי מילולית. מלחמת חרבות ברזל מחייבת אותנו ההורים לא רק לשמור על חוסן נפשי גבוה אלא גם לעמוד מול ילדינו להסביר ולענות על שאלות הקשורות במלחמה. שיח עם ילדים ופעוטות על מלחמה הוא נושא מורכב. לפעמים המחשבה של הורה בורחת למילים כמו טילים, הרוגים וירי. שיח על מלחמה אינו חייב להתייחס למושגים אלו. באמצעות מספר עקרונות יסוד כללים ניתן להפוך אותו לפשוט ונוח יותר. בכתבה הבאה נתייחס לעקרונות כללים העונים על השאלה איך מומלץ לדבר עם ילד על מלחמה.
לדבר על המלחמה – הורים רבים רוצים להגן על הילדים מהמלחמה והמציאות הכואבת ולכן נמנעים מלשוחח על המצב. הימנעות גורפת משיחה, העברת מידע ומענה לשאלות יכולה לייצר תוצאה שלילית ולהעביר לילדים מסר שהנושא אסור לשיחה, קשה או מפחיד. במצבים שילדים סקרנים אינם מקבלים תשובות לשאלות, הם נוטים להשלים אותו דרך שיחה עם ילדים או מבוגרים אחרים או דרך דמיונם. לאור זאת חשוב לקיים שיחות קצרות וענייניות עם הילדים כשהנושא עולה כשאלה או מידע או כשיש חשיפה כלשהי של הילד למידע ששומע או רואה. המידע שעובר לילד צריך להיות מרוכך, מאופיין במושגים פשוטים ותוך סבלנות לשאלות הילד.
אופי מידע – מידע על המלחמה יכול להיות מציף, מסיח או מפחיד. זאת הסיבה שחשוב פעמים רבות להתמקד במה שהילד שואל ומביא לשיח. לצד המידע הענייני והכללי אנו כהורים לא חייבים לנדב מידע ועדיף פעמים רבות להתמקד במידע ושאלות הילד שאל מבלי לפתוח ולהרחיב לנושאים נוספים. לדוגמא, אם הילד סיפר שיש מלחמה ולמד בגן שכשיש אזעקה נכנסים לממ"ד. חשוב לחזק אותו ולומר לו כל הכבוד שמבין את הכלל החשוב הזה. אם הילד מסתפק במענה ואינו שואל עוד שאלות, אין הכרח להמשיך לפתח את הנושא בהרחבה נוספת מצד ההורים. מומלץ להימנע מלהשתמש במושגים מופשטים כמו מלחמה או קרבות ולדבר במסרים פשוטים וברורים. לדוגמא, כשיש אזעקה הולכים לחדר הממ"ד ל10 דקות. לאחר מכן יוצאים וממשיכים בפעילות שבה היינו כרגיל.
הכי חשוב מה משדרים – במצב של מלחמה הדבר הכי חשוב לעשות מול הילדים זה לשדר איסוף רגשי, שליטה ונינוחות. ילדים מושפעים הרבה יותר ממה שהם רואים וחווים לעומת מה שההורים אומרים להם. אם הבית מתפקד בשגרה בצורה נורמטיבית וההורים אסופים רגשית אז הילדים חשים זאת ונשארים רגועים. אם הילדים רואים וחשים שההורים מתפרקים רגשית (נראים חסרי מנוחה, לחוצים) וכד' המסר הזה עובר לילדים בצורה לא מילולית. למרות החדשות הקשות על הרוגים ופצועים כהורים חובתנו לשדר לילדים אופטימיות ושליטה. לדוגמא, ילד ששמע על חיילים שנהרגו, יענה במשפט המרגיע. עצוב מאוד מה שהיה אבל יש לנו צבא חזק ואנו יודעים להלחם ולהגן על עצמנו.
נרמול פחדים וכלים להתמודדות- מידע שזורם לילדים אודות המלחמה, אזעקות חוזרות ורעשי פיצוצים מעלים בילדים רבים תחושת פחד וחרדה. חשוב שהתגובה ההורית לא תדחק את אלו הצידה במשפטים כמו אין מה לפחד אלא תשקף לגיטימציה לרגש ונרמולו. חשוב שההורה יגיד לילד במילים שזה בסדר לפחד כשיש אזעקה או קולות פיצוץ ולתת חיבוק או מגע עוטף. אפשר לשתף שיש הרבה ילדים שפוחדים בזמן אזעקה או פיצוצים שזה בסדר. חשוב להבהיר שאנחנו ההורים כאן איתם ביחד, תומכים כל הזמן. בזמן רגיעה (לאחר שיוצאים מהממ"ד והילד נראה רגוע ולכן פנוי רגשית להקשיב) אפשר להסביר לילד שאנו שומרים על עצמנו דרך שהייה בממ"ד /מקלט והתגברנו על הפחד בהצלחה בדרך כלשהי (חיבוק, סיפור, בדיחה, משחק..). כך הילד יבין שיש דרכים יעילות להתמודד עם הפחד, רגש לגיטימי בתקופה זאת.
ממידע ומחקרים שנאספו בעולם, עולה שילדים מתמודדים ומחלימים ממצוקות טראומתיות באמצעות תמיכה הורית. יש חשיבות שהורים ידעו איך לדבר עם ילד על מלחמה כדי לעבד תכנים מורכבים. לרוב שיח ותמיכה הורית מספיקה, יחד עם זאת אם ישנם סימנים למצוקה רגשית עמוקה וממושכת שגורמת לבעיות תפקודיות (קשיי הרדמות ושינה, חזרה להרטבה, הצמדות הורים מוגזמת, מחשבות שליליות וטורדניות בשגרת היום), מומלץ לפנות לקבלת עזרה מקצועית דרך מערכות החינוך והבריאות