איך מציגים נתונים ובעיה בצורה מוטת

13.1.2010

ומה אם כל העולם טעה, סרטם של אורלי וילנאי וגיא מרוז ניסה להטיל ספק באופן שבו הממשלה ומערכת הבריאות ניהלה ומנהלת גם כיום את מגפת הקורונה. למי שלא צפה , מדובר בסרט המציג ראיונות עם קבוצה גדולה של אנשי רפואה ובריאות המאמינים בצמצום סגרים והתמודדות שונה עם המגפה. הסרטון מעלה בכלליות טענות וחילוקי דעות לגבי אחוזי התמותה מהקורונה, אחוז החולים הקשים, קריסת בתי החולים, אפקטיביות מדיניות הסגר וביצועם של אלטרנטיבות לסגר על ידי עומק חיסוני, חיסון עדר ומודלים אחרים.

בכתבה הבאה אין כל ניסיון להכנס למחקרים או נתונים. את אלו תוכלו לקבל ממקורות אחרים. הרעיון המרכזי הוא לנסות להבין כיצד אפשר לקחת נתונים ולהציג אותם אחרת בשביל שיתאימו לתפיסה הרצויה לעיתונאי. לצורך זאת נתייחס לשני טעונים: טיעוני אחוזי התמותה וקריסת בתי החולים שהוצגו בסרט.

אחוזי התמותה
בסרט נטען כי בתחילת המגפה  ובמהלכה טען ראש הממשלה ומוסדות הבריאות לאחוזי תמותה גבוהים מבפועל לעומת זאת המרואיין בכתבה טען לאחוזי תמותה נמוכים הרבה יותר. איך בקלות אפשר לטעון לאחוזי תמותה שונים ? קל מאוד. אפשר להשוות בין ההערכות שנעשו בתחילת המגפה (לפני שאספו מידע מהשטח) לבין הערכות שבוצעו כעבור 8 חודשים מתחילת המגפה. ברור שהערכות העדכניות יהיו "חכמות" יותר. אחוז התמותה מקורונה גם יכול להראות שונה מתקופה לתקופה, גבוה לפני סגרים ונמוך אחריהם. אתה כעיתונאי יכול לבחור אלו נתונים "מתאימים" לך ולהציג רק אותם. איך עוד אפשר לשנות את הצגת אחוזי התמותה? לכלול אוכלוסיות שונות בהערכה. אחוזי התמותה יהיו שונים לכלל האוכלוסיה, לאוכלוסיה צעירה מול מבוגרת ולמדינות שונות בהם אחוז המבוגרים שונה. אם נבחר כל פעם מערכת התייחסות אחרת, אחוזי התמותה יראו שונים.

קריסת בתי החולים
בסרט נטען כי מדינות הסגרים בוצעה במטרה למנוע קריסה של בתי חולים. על מנת לסתור זאת טען אחד מהמנהלים שכרגע בנובמבר אין עומס במחלקתו. יש שלוש בעיות בסוג הזה של הטענה
א. הנתונים הלא ידועים. אם לא היו עורכים סגרים יזומים כל תקופה של עלית תחלואה, האם לא יכול להיות תסריט של קריסת בתי חולים. האם הממשלה מלכתחילה מנעה את התסריט הזה על ידי סגר ?
ב. אין קריסה של בתי חולים אחרי סגרים. ברור שאם יראיינו רופאי מחלקה אחרי סגרים, חלקם לפחות יגיד שאין עומס יתר או סכנת קריסה. מנגד, צריך לראיין אותם ולבדוק נתונים גם לפני כל סגר ורצוי גם בעוד מקומות בארץ כמו בירושלים לדוגמא. האם אז הנתונים יראו אחרת ?
ג. האם קריסת בתי החולים הוא מדד כל כך ברור.  מתי מתחילה קריסה ? כשחולים לא מקבלים טיפול מיטבי ? כשאין מספיק צוות לבקרה. האם יכול להיות שכדאי להחמיר במדדים כדי למנוע מצב זה ?

לסיכום, הסרט ומה אם כל העולם טעה, לא רק טעה מכמה סיבות אלא מבייש את עולם העיתונאות מכמה סיבות:

כל ניסיון להציג מציאות כל כך מורכבת כמו מגפת הקורונה בגישה חד צדדית הוא בעייתי. שנית, ידוע לכולם שאפשר לשחק עם נתוני הערכות של אחוזי תמותה בהשקפת זמן שונה. ברורה שהערכות בתחילת המגפה יהיו שונות מנתונים כיום ובתקופות שונות של לפני ואחרי סגר. זמן תמיד מאפשר לנו לראות דברים אחרת. שלישית, נתונים יכולים להראות אחרת מתוך מסגרת התייחסות שונה. אחוזי התמותה שונים לכלל האוכלוסיה לעומת אוכלוסית הצעירים ושונים בארץ לעומת מדינות אחרות. נקודה נוספת ואחרונה היא התפיסה. אפשר להתווכח על תפיסה מקלה או מחמירה אבל בסופו של דבר מי שלוקח ברצינות חיי אדם לא רואה מולו אחוזים של 0.2 תמותה או אחוז אחד. הוא רואה מולו אנשים, בני אדם שנפטרו מהקורונה.

נקווה שהסרט הבא יציג בעיות בצורה מאוזנת ומורכבת ויעדיף להציג דרכי תפיסה וניתוח רחבים יותר מאשר חד צדדים.

קראו עוד בנושא קורונה
נשים בהריון והסיכון לקורונה