מחשבות על התנהלות הורים מול ילדים

תן וקח או קח ותן
מאת: קצרה בזמן
29.1.17

הדרכת הורים במהלך נסיעה באוטובוס
לפני שבוע נאלצתי לנסוע באוטובוס מתל אביב לאזור חיפה. כמובן שלא אהבתי את הרעיון של נסיעה בתחבורה ציבורית, איטית, מסריחה ומרעישה ועליתי לאוטובוס בלית ברירה. מלפני ישבו שתי נשים בשנות השלושים לחייהם ודיברו. הם דיברו על הקושי בגידול ילדים, על קשיי החינוך וההקשבה ועל ההקרבה העצמית העצומה. אחת מהם התחילה לשתף את חברתה בתובנה חשובה שקיבלה. "אני הבנתי עם השנים שצרכים עם ילדים קודם לתת ואז לדרוש ואז הם מקבלים גבולות ועושים דברים שמקבלים בכיף. בעבר צעקתי עליהם הרבה כדי שיאספו את הצעצועים, יקשיבו לי כשאני יושבת איתם על שיעורי הבית או כל דבר אחר. זה לא עבד טוב עם שלושת ילדי, בעיקר עם הקטן. כל פעם כשהייתי קשוחה ודרשתי מהם באסטרטיביות גבולות, משמעת ואחריות אישית הם ממש התנגדו, נפגעו ולא הקשיבו. אחרי תקופה החלטתי לנקוט קו אחר קודם לתת ואז לדרוש. אפשרתי להם להגיע הביתה, לאכול משהו טעים או לצפות בתוכנית טלוויזיה שהם אוהבים או לשחק משחק מחשב. הסברתי למה אני מסכימה וכמה ומה אני מצפה שנעשה יחד אחרי (נסדר את חדר המשחקים, נכין שיעורים ועוד). הם כמעט תמיד הסכימו ואחוז גדול מהמאבקים איתם הסתיים. אני מרגישה כיום כאמא שלילדיים שלי מתאים קודם לקבל ואז לתת. הבנתי שהם מגיעים מהגן או בית ספר הם פשוט רוצים כיף ומנוחה, הם גם רוצים שיקשיבו להם וכשזה קורא במינון הנכון הם ממש מקשיבים בחזרה ומתנהגים יפה. חוץ מזה זה הגיוני שכשהם מגיעים הביתה הם קודם יקבלו משהו כיף ומפנק ורק אז יחזרו לגזרת הדרישות שפגשו בבוקר בגן או בבית הספר. לא באמת אכפת לי עם נספיק או לא נספיק את כל שיעורי הבית. אם כל ילד מקבל את שעת הפינוק שלו וגם את חצי שעת האיכות איתי מבחינתי עשיתי את שלי. חוץ מזה הקשר הטוב והנינוח עם הילדים שלי שווה הרבה יותר מריב כזה או אחר. גם כל כך חבל על הקול והאנרגיות השליליות שמתבזבזות.

החברה שישבה לצד "גברת קח ותן" הקשיבה לדברי חברתה. היא הסכימה איתה ואמרה שגם היא צריכה לבדוק את הנושא ולראות אם כשיש ויכוחים ובעיות עם הילדים כדאי קודם לתת להם משהו הגיוני שרוצים ואז לדרוש. היא אמרה שזה קצת בעייתי תמיד לעשות את זה כי לפעמים אי אפשר לתת מיד משהו אבל ההגיון מאחורי הדרך ברורה ומוסכמת עליה.

ומה איתי, אני ישבתי באוטובוס, האזנתי "להדרכת ההורים" שקיבלתי וכמעט פספסתי את תחנת היציאה שלי. היה מאוד מעניין לנסוע באוטובוס ותודה לך גילה וניצה (שמות בדויים) שהנעמתם את זמני וסיפקתם  חומר למחשבה.