הטור האישי של שלומית אשר - אמא אובדת בבית

4.1.2012
 ציפיות וחוקי מרפי

אמא אובדת בבית – הטור האישי של שלומית אשר
אימא לארבעה קטנטנים, יזמת ואשת שיווק, עובדת מהבית

כמה לא צפוי שדווקא לך ירדו המים באמצע הסוּפר שאת עושה קניות לשבת, שאנשים יסתכלו עלייך ויצביעו עלייך בזמן שאת מנסה לחייג נון סטופ לבעלך, שבדיוק ברגע זה השתיק את הטלפון כי הוא נכנס לישיבה דחופה…

כמה לא צפוי שכשכבר תגיעו לבית החולים, יגידו לך שיש עומס מטורף בחדרי לידה וזה ייקח קצת זמן עד שיתפנה לך חדר..

כמה לא צפוי, שערב לפני הלידה מינגלתם "על האש" עם חברים, ושאלת ה"כן או לא חוקן" הופכת לברורה מאליה..

כמה לא צפוי שכשיצאת לקניון הבוקר החלטת להוציא את התיק של הלידה מהאוטו, כדי שיהיה מקום לקניות, ואת מוצאת את עצמך בחדר לידה, רק עם שקית קטנה שיש בה חבילת  תחתונים חד פעמיים שקנית הרגע בסופר פארם..

כמה לא צפוי שדווקא כשתפסיקי לשחק אותה גיבורה ותצעקי בזעקות שבר "אפידורל! עכשיו!", יגידו לך שהרופא המרדים עסוק בפניות קודמות וזה ייקח עוד כמה דקות…

כמה לא צפוי, שהבחורה שנכנסה אחרייך לחדר לידה, תלד כמובן לפנייך, ולא משנה כמה תלחצי או תתאמצי. לך יש מתנחל, זוכרת?

כמה לא צפוי שתגלו ביחד שהסוללה של הטלפון נייד נגמרת, וגם אי אפשר לצלם את העולל החדש ברגע גיחתו לעולם..(הרי המצלמה בתיק, ביחד עם כל הדברים שנזנחו בבית)

אין ספק הרי, שאחרי שיובילו אותך אחר כבוד למחלקה, תגלי ששמור לך המקום הכי גרוע בחדר, ליד השירותים…

אין ספק שתגלי שהאישה הנעימה ששוכבת לידך במהלך היום, הופכת בלילה להיות מפלצת שנוחרת בקולי קולות. וגם אם תנסי ממש טוב, לא תצליחי להירדם גם לחצי שעה…

אין ספק שתקבלי לאכול שלוש פעמים ביום אוכל, שבגינו תאלצי להכריח את הבן זוג לדאוג לך למלאי מזון מהקניון הסמוך..

לא משנה כמה כותנות תחליפי, את לא תמצאי אחת שלא קטנה עלייך, לא  מוכתמת ,או שלא חסרים לה תיקתקים מקדימה. זה הזמן להבין שיש פשרות בחיים..

בבוקר שלמחרת תגלי, שאת המפלצת הנוחרת שהשתחררה בינתיים הביתה, החליפה אישה שלא מבינה שיש עוד זמן לאירוע שחוגגים לרך הנולד. היא וכל משפחתה המורחבת חוגגים אצלכן בחדר כל שעות היום, ללא התחשבות בעובדה שיש סיבה לכך שיש שעות ביקור…

הרי ברור שיעירו אותך 3 פעמים בלילה, רק כי התעקשת להניק, ובחמש וחצי בבוקר שתחזרי מותשת למיטה, האחיות ידליקו אורות בחדרים, יבדקו לך חום ולחץ דם, ותאבדי כל בדל של תקווה לכמה רגעים של שינה מתוקה..

לא משנה כמה תתחנני, תבקשי או תאיימי. כולם יבואו לבקר אותך בבית חולים. כולם. כולל האנשים שאת לא רוצה לראות כשאת נראית כמו סמרטוט עייף וכואב שלא יכול לשבת ומדדה כמו ברווז.. בעיקר האנשים האלו.

אז חשבת שיהיה שונה. ציפית למשהו אחר.

עוד לא למדת שציפיות יש רק בכריות?

יהיה בסדר.

תתעודדי.

הלחץ, ההיסטריה, העצבים, החוסר שעות שינה יהפכו להיות חלק ממך.

החיים האמיתיים רק מתחילים

לתגובות אישיות לשלומית ניתן לכתוב למייל הבא
shlomit.asher@gmail.com