ארבעה, מי יודע?אמא אובדת בבית – הטור האישי של שלומית אשראימא לארבעה קטנטנים, יזמת ואשת שיווק, עובדת מהבית
כן, יש לי ארבעה קטנים בבית.
כן, זה לא קל.
כן, בסוף היום אני סחוטה ומדדה בעיניים עצומות למיטה.
אבל, כן, הלב מתרחב פי ארבע.
כן, זה אפשרי.
ובטח שכן, הם שווים את זה.
שיש לך ארבעה קטנטנים, את תמיד צריכה לעשות ספירת מלאי. שיוצאים מהבית, מהתצפית בספסל בגינה או בתוך האוטו. תמיד יש לספור כדי לדעת איפה כל אחת בזמן נתון.
אם בחרת להתנייד עם ארבעה זאטוטים ברחוב עם עגלה, כדאי שתחשבי פעמיים. הפצפון ביותר יושב בעגלה. עוד ילד מחזיק בעגלה מכל צד, ותמיד הרביעי הולך לאיבוד…
אם בחרת לנסוע ברכב ממקום למקום, זה הופך להיות יותר מורכב. ב
100,000 שקל יותר מורכב. (אף אחד לא באמת חשב, שאם המשפחה שלך גדלה, אז הכסף שנשאר להוצאות הוא מעט יותר. להיפך!
( אם בכל זאת החלטתם להישאר עם רכב פרייבט, סטנדרטי, פתאום "משחק הכיסאות" מקבל משמעות חדשה. לפני כל נסיעה את בודקת איזה כיסא צריך להכניס, אם להשאיר את הסלקל בבית, ואיפה לעזאזל נמצא הבוסטר…
"שניים זה תמיד ביחד". כך הולך השיר, וזה נכון. תמיד שניים מהם ישחקו ביחד, או בדרך כלל יריבו יחד. זה משאיר את השלישי שתמיד מתקרב אלייך בצעקות או בבכי, בזמן שאת מניקה\מחתלת\ מאכילה את תינוק הבית.
אם עשית את הטעות, והחלטת לנסוע לאנשהו לשבת עם הילדים, אל תדאגי, את לא תטעי בקרוב שוב. משך האריזה של התיקים לארבעה ילדים, פלוס שני מבוגרים, או משך הפריקה במוצאי שבת (בהנחה שהתיקים לא נשארו זנוחים עד יום רביעי, ונזכרת בהם רק כאשר הילדים התחילו לחפש בגדים נקיים ) עולה על כמות השעות שיש בשבת חורפית ממוצעת..
כשארבעה קטנים רעבים יושבים ליד השולחן, את מרגישה כאילו פתחת בית חרושת. פס היצור חייב לעבוד בזריזות אחרת תקבלי הערות( במקרה הטוב) או צעקות (במקרה השכיח יותר) כמו: "אימא, מה איתי?" או "למה אני לא קיבלתי" ובעיקר "אימא למה תמיד הוא ראשון? ". תעבדי חכם. קחי לידך את קערת הסלט, תמזגי לראשון, לשנייה ולשלישי. לרביעי לא, כי קשה לו עדיין לאכול ירקות. אחר כך קחי לידך את קערת הפסטה ותמזגי לראשון לשלישי לרביעי. לשנייה לא, כי היא לא אוהבת פסטה כזו. אחר כך מקופסת הגבינה תמזגי רק לשלישית ולרביעי. לשניים הגדולים את לא שמה, כי הם מעדיפים קטשופ. בית חרושת אמרתי? אולי יותר כמו מסעדה…
בבית של ארבעה, אין מקלחת, יש בית מרחץ. יש שעות מסוימות שהוא פעיל ללא הפסקה. הם נכנסים אחד אחרי השני להתקלח. כמובן ששעה קודם הם מוציאים לך את המיץ בטענות כמו "רגע אימא, אני כבר גומר לשחק" או "לא היינו בכלל בחצר היום. אני בכלל לא מלוכלכת" אבל אין ספק שהמשפט הרווח הוא "שהוא יכנס ראשון. למה תמיד אני?". אך משום מה, שהם כבר בפנים, שהמים זורמים מעליהם, הם שוכחים שדקה קודם הם התנגדו נחרצות. הם מתמכרים לניקיון ולא משנה מה תאיימי או אם תשברי את הדלת מרוב דפיקות. הם יצאו רק מתי שיבוא להם ולא מתי שתגידי להם. פלא שכשאת בעצמך מתכוונת להתקלח, אף פעם אין מים חמים?
כן, ארבעה קטנטנים זה מורכב. וקשה ומתסכל. ובעיקר מעייף.
אבל ארבעה זה ארבעה נסיכים. ארבעה קסמים. פלאים.
ארבעה שלי !
תגובות אישיות לשלומית ניתן לכתוב למייל הבא
shlomit.asher@gmail.com
