מהי חרדת פרידה ואיך מקלים על הפרידה מהתינוק

24.3.2013

הרבה דמעות, והתפרצויות זעם של פרידה נפוצות במשך שנותיו הראשונות של הילד. בסביבות השנה הראשונה לחייהם, מפתחים ילדים רבים את חרדת העזיבה, ומתרגזים כאשר ההורים מנסים להשאיר אותם עם מישהו אחר. למרות שחרדת העזיבה היא נורמלית כחלק מהתפתחות הילד, היא עלולה גם להיות לפעמים קשה ומעייפת. הבנה מה שילדכם עובר, והכרת דרכים להתמודדות עם חרדה זאת, יכולים לעזור לכם לעבור בשלום תקופה זו.
 

איך מתפתחת חרדת עזיבה  ?
תינוקות מתאימים עצמם היטב לכל מי שמטפל בהם. לעיתים הורים מרגישים יותר חרדה לגבי פרדתם מילדיהם מאשר הילדים עצמם. כל עוד צרכיהם מולאו, רוב התינוקות בגיל פחות מ-6 חודשים, מתאימים את עצמם בקלות לכל אדם. בטווח זמן כלשהו בין 4 ל-7 חודשים, תינוקות מפתחים חוש של קביעות לעצמים, ומתחילים ללמוד שעצמים ובני אדם מתקיימים גם אם הם לא רואים אותם במו עיניהם. זה קורה כאשר התינוקות מתחילים לשחק את משחק "ההשמטה", הפלת חפצים מעל החלק הגבוה של הכסא, וצפייה שמבוגר יחזיר את החפצים בחזרה למקומם )כאשר זה קורה הם חוזרים ומשמיטים). אותה הבנה מתרחשת גם עם ההורים. התינוקות מבינים שיש רק אמא או אבא, וכאשר הם לא רואים אותם, פירושו מבחינתם שהם נעלמו. רובם לא מבינים עדיין את מושג הזמן, ולכן אינם יודעים אם ההורים יחזרו או לא. אם ההורים במטבח, בשירותים, או במשרד, מבחינת התינוקות פירושו שנעלמתם, והם יעשו הכל כדי למנוע זאת.
 

מה מרגישים הילדים ומה מרגישים ההורים
כאשר התינוקות מגיעים לגיל שבין 8 חודשים לשנה, הם נהיים יותר עצמאיים, אבל עדיין לא בטוחים אם הוריהם לא יעזבו אותם. זה הזמן שחרדת העזיבה מתפתחת, וילדים יכולים להיות מרוגזים ועצבניים כאשר הוריהם מנסים לעזוב. כשההורים צריכים ללכת  לחדר אחר לכמה שניות, להשאיר את התינוק בערב עם שמרטף או להביאו למעון יום, הילד עלול להגיב בבכי, להיצמד אליכם, ולסרב לקבל תשומת לב ממישהו אחר. עיתוי חרדת העזיבה יכול להשתנות בהרבה מילד לילד. חלק מהילדים יכולים לחוות זאת מאוחר יותר, בערך בגילים שבין 18 חודש לשנתיים וחצי. אחרים לא חווים זאת בכלל. לחלקם מתח נפשי מסוים בחייהם יכול לגרום תחושות של חרדה להיות מופרד מההורים. כך יכול לקרות גם מצב שונה במעון יום, מטפל שונה, ילד חדש במשפחה, מעבר למקום אחר, או מתח בבית. בשלב זה ההורים יכולים לחוות רגשות שונים. הם עשויים להרגיש רגשי תודה על כך שילדם קשור אליהם כמו שהם קשורים אליו. אולם הם גם עשויים להרגיש רגשות אשמה על כך שפינו זמן עבורם, והשאירו את ילדם עם מטפל, או שהלכו לעבודה. הם עשויים להרגיש מוצפים מתשומת הלב שילדם צריך לקבל מהם. כך או כך חשוב שהורים יזכרו שאי רצונו של ילדם הקטן שיעזבו אותו, הוא סימן טוב שהקשר שהתפתח בינם ובין ילדם הוא קשר בריא. בסופו של דבר, הילד יהיה מסוגל לזכור שחזרו אליו אחרי שעזבו, ותהיה לו נחמה בזה במקרה ויצטרכו לעזוב אותו פעם נוספת לזמן מה. מצב זה נותן גם בידי הילד סיכוי לפתח כישרונות התמודדות עם המצב וגם מעט עצמאות.
 

שיטות להפוך את הפרדה לקלה יותר
השיטות הבאות יכולות להקל על הילדים וההורים בפרידה
 

עיתוי הוא שם המשחק
ההורים צריכים להשתדל לא להתחיל את מעון היום או גנון עם מישהו לא מוכר, כאשר ילדם הקטן הוא בגיל בין 8 חודשים לשנה. זה הזמן שחרדת העזיבה כנראה מופיעה. כמו כן הם צריכים להשתדל לא לעזוב כאשר הילד עייף, רעב, או חסר מנוחה. אם כל הדברים האלו אפשריים, ההורים צריכים לתאם את עזיבתם לאחר שהילד ישן, או לאחר שאכל.
 

לתרגל פרדה מדורגת
אם ההורים מתכוונים להשאיר את ילדם עם קרוב משפחה, או שמרטף חדש, כדאי להזמינו מראש כדי שילדם יבלה זמן מסוים ביחד איתו, כאשר הם בחדר אחר. אם הילד מתחיל ללכת למעון יום חדש או גן חדש, כדאי לעשות מספר ביקורים ביחד עם הילד לפני שהוא מתחיל לשהות שם זמן מלא. חשוב לתרגל השארת הילד עם מטפל לזמן קצר, כך שהילד יתרגל להיות עם מישהו אחר מלבד ההורים.
 

להקרין רוגע, ביטחון ועקביות בתהליך הפרידה
ההורים צריכים ליצור טקס יציאה שבמהלכו הם אומרים לילדם דברים נעימים ואוהבים. עליהם להישאר שקטים ולהראות שהם בוטחים בילדם. חשוב להרגיע את ילדם שהם יחזרו, ולהסביר להם כמה זמן ישאירו אותו עד שיחזרו, תוך כדי שימוש במושגים שילד יכול להבין (כמו לאחר ארוחת הצהרים אני אגיע), כיון שהילד עוד לא יכול להבין מה פירוש המילה זמן. יש לתת לילד תשומת לב מלאה כשנפרדים ממנו, וכאשר אומרים שעוזבים מתכוונים לכך. לשוב בחזרה מיד הביתה לאחר הפרידה נוכח בכי חזק יכול לעשות את המצב גרוע יותר.
 

לעמוד בהבטחות ולבטוח במטפל שנשאר עם הילד
חשוב לדאוג לחזור כפי שהבטיחתם. זה למעשה מה שיעזור לילד לפתח את הביטחון שהוא יכול לעמוד במבחן שהוא לבד. עד כמה שזה קשה להשאיר את הילד כשהוא בוכה ומחפש את ההורים, חשוב לבטוח גם במטפל/ביביסטר שידע לטפל בעניין. כדאי להורים ולמטפל לקבוע זמן ידוע שבו ההורים מתקשרים לבדוק, לדוגמא 15 עד 20 דקות אחרי שעזבו מה מצב הילד. בזמן הזה רוב הילדים נרגעים ומשחקים עם חפצים אחרים. חשוב  שההורים לא יכנעו לרצון הילד להישאר איתם בבית ולא יצלצלו הביתה לפני הזמן שנקבע. אם המטפל (הבייביסטר ) רוצה לעזור לילד בחווית עזיבה, הוא צריך פשוט לנסות להסיח את דעת הילד במשחקי צעצועים, במוסיקה, ובכל דבר שעושה לילד טוב. בנוסף חשוב להימנע מלהזכיר את אמא או האבא של הילד, אבל כן לענות לשאלות הילד על הוריו בצורה פשוטה. אפשר לומר לו " אמא ואבא יחזרו אחרי שיסיימו את ארוחת הערב. בוא נשחק בצעצועים "