התינוק מכניס כל דבר לפה ? מתי יחלוף ומה לעשות בינתיים

16.8.2013

כל הורה יכול להעיד כי אחד המצבים המעייפים והקשים ביותר הוא המעקב האינסופי אחרי התינוק שלא ישים דברים בפה. לזמן מסויים המעקב הוא כל הזמן ובכל מקום. במטבח צריך לעקוב שהתינוק לא יכניס לפה איזה חרצן שחמק מהעין, בסלון צריך לדאוג שלא יחליט לטעום מצבור אבק בצורת ענן, במקלחת צריך לשים לב שלא מתחיל שתות מים עם סבון. מחוץ לבית המצב חמור יותר, בגן המשחקים צריך לשים לב שהתינוק לא מכניס איזה מסטיק זרוק שמצא, עלה עם צורה מעניינת, נצנץ שנפל מחולצה של אמא, שאריות של שוקולד או קקי של יונה שלא נדע.

בקיצור הרשימה היא אין סופית ואין ספק כי החל מהרגע שהתינוק זוחל צריך לפקוח עליו שבע עיניים בכל חדר ופינה בבית ובחוץ. מעייף מאוד ….

מה עושים ?
מנצלים את ההזדמנות לשמור על בית נקי וסביבה מאורגנת כדי למזער הכסנת לכלוך לפה
מוצאים גני משחקים נקיים ומקפידים לשמור על ניקיון מחוץ לבית – גם בשבילכם וגם בשביל ילדים אחרים
מחכים שהזמן יחלוף והוא אכן חולף….
מספקים את הגרייה האורלית שהילד זקוק באמצעות מוצץ, נשכנים, משחקי נשיפה ומגע פה ולא נמנעים ממנה לגמרי

באיזה גיל מפסיקים להכניס דברים לפה
האופטימים מספרים שהחל מגיל שנה וחצי, סביב התקופה שהפעוט מתחיל ללכת, ישנה הפחתה בכמות העיסוק עם הפה. זה בהכרח לא אומר שהפעוט הצעיר מפסיק את החקירה והעניין בפה אך ישנה הפחתה בעניין זה. הפוקוס עובר לצד המוטורי- לטפס על מגלשות, לתפעל משחקים בידיים והפחד של ההורים עובר גם הוא קצת למקום אחר (פחד מנפילות מהגובה לדוגמא)

סביב גיל שלוש ארבע מצופה לראות שהנטייה להכניס דברים לפה תהיה מעטה מאוד. במידה ודפוס הכנסת החפצים לפה נמשך לאורך גיל שלוש, ארבע וחמש, מומלץ לפנות ליעוץ ריפוי בעיסוק ולבדוק האם ישנו פרופיל סנסורי של חיפוש חושי בפה ובאיזה דרך לטפל בנושא. כמו כן, יש לבחון האם הצורך להכניס הכל לפה נובע ממקור רגשי כלשהו (חרדה, לחץ בבית או בגן) הגורם לילד לחפש דרך לתעל ולהוציא לחץ זה.