תפריט
תפריט
17.8.2013
סביב גיל שלוש – ארבע מרבית הילדים כבר נמצאים במסגרת של גן. הם נדרשים לשחק באופן חברתי, להשתתף ביצירה ופעילות ריקוד ותנועה. מרבית הילדים שמראים סימנים לדימוי עצמי נמוך בגיל הרך הם סביב גיל ארבע – חמש. בגיל זה מתפתחת יותר מודעות לביצועים של העצמי ולביצועים שלי ביחס לבני השווים. דימוי עצמי נמוך יכול להיות תחושה כללית של "אני לא שווה" או "שווה פחות". או ספציפי לתחום מסויים, לדוגמא, אני גרוע בריקוד או ציור. תחושת הדימוי העצמי הנמוך מתפתחת לא רק בגיל שיש יותר מודעות לביצועים של העצמי ביחס לבני גילי הוא האחר אלא גם כשאופי הילד או התפיסה של הילד היא כזאת שהוא מייחס לכך חשיבות. ישנם ילדים שפחות אכפת להם איך הם פועלים לעומת בני גילם או מה אחרים חושבים על ביצועיהם. לכן הם נטולים לפחות תחושת ערך נמוכה לעומת אלו שמייחסים חשיבות גבוהה לתפיסת האחר את ביצועיהם. הדימוי העצמי קשור גם לאופיו של הילד. ילד עם אופי פרפקציוניסטי עלול לגלות תחושת מסוגלות נמוכה יותר לביצועיו לעומת ילד שאינו.
דימוי עצמי נמוך אצל ילדים יכול להתפתח ממגוון סיבות. יכול להיות מצב שבו הילד התנסה שוב ושוב בביצועים כלשהם, חווה חוסר הצלחה חוזר ואז פיתח תחושת מסוגלות נמוכה ודימוי עצמי נמוך כתוצאה מכך. יכול להיות שהתנסה בפעילות או פעילויות בגן וראה שאחרים טובים יותר ממנו ואז חש מונמך ביחס אליהם. בנוסף, יכול להיות מצב שבו הילדים בגן ראו אותו פועל בדרך כלשהיא והגיבו בצורה שלילית. לדוגמא, ראו איך מצייר ואמרו לו שהציורים שלו מכוערים או כמו של תינוק.
אחת הגישות הטיפוליות היעילות במצבים אלו הוא לתקוף את סוג התפיסה. היופי בגישה הזאת היא שהיא אינה חייבת להיות מיושמת בצורה זהה בכל הקשר ובכל תחום ויש בה יצירתיות גבוהה. כך לדוגמא, אם הילד פיתח תחושת מסוגלות נמוכה ודימוי עצמי נמוך בתחום הציור כי ילדים אמרו לו בגן שמצייר כמו קשקוש אפשר לעודד את הילד לפתח תפיסות אחרות כמו קשקוש הוא גם סוג של ציור, תראה את הציור המפורסם הזה, הוא גם נראה כקשקוש והרבה אנשים אוהבים אותו. אפשר להטמיע בו את התפיסה של אין ציור יפה או מכוער, זה עניין של טעם וסגנון. לילדים גדולים יותר אפשר להסביר שיש סגנון ציור מדוייק המציג דברים כפי שנראים באמת ויש ציור של דימיון וחופש שהוא שונה ולא פחות טוב מהציור המדוייק. ברגע שעובדים על שינוי התפיסה ולא בהכרח על שינוי היכולת הילד לאט לאט מבין את התפיסה ועשוי לשנות את היחס לעצמו ולביצועים שלו. זה לא קשקוש, הוא יגיד לחבריו בגן, זה דרך אחרת או סוג אחר של ציור יאמר לחבריו. ככל שהגננת וקבוצת המבוגרים יחזקו תפיסות יותר רחבות של ביצועים (לעומת תפיסות צרות של רק כך וכך צריך לעשות) יצליח הילד להתנתק מתחושת הדימוי העצמי הנמוך ולהתנסות מתוך הנאה.
רוצים עוד המחשה של השפעה התפיסה על הדימוי העצמי ? קראו את הספר המבריק והמומלץ "מיצי" של רן כהן אהרונוב ומירי רוזובסקי. הוצאת פועלים 2001
הסיפור מספר על מיצי. מיצי הוא כלב שקיבל שם של חתול. הוא כלב שמח עד שיום אחד הילד שבסיפור חוזר הביתה ומגלה שמיצי עצוב. הילד שואל את מיצי למה הוא עצוב ולאחר זמן מה משתף אותו מיצי ברגשותיו. "איזה מין כלב אני בכלל. אני לא הכי חזק, לא הכי מהיר…כל כלב שאני מכיר טוב במשהו. רינגו הוא כלב משטרה, לוקי היא כלבת רוח הכי מהירה, ג'וני הוא כלב שיודע למצוא אנשים אבודים בשלג ולינדה הפודלרית הכי יפה ובמה אני טוב ? בגוף ראשון מנסה הילד למצוא משהוא שמיצי טוב בו אך הוא אינו מוצא. מיצי ממשיך להיות עצוב והילד מחליט ללכת לבדו לשחק בכדור בגן המשחקים. במהלך המשחק מגיעים שלושה ילדים וחוטפים לילד את הכדור. הילד מנסה לקבל את הכדור בחזרה אך אינו מצליח. ברגע זה מגיע מיצי הכלב נובח ותוקפני. הוא חוטף להם את הכדור ומחזיר אותו הביתה. בסוף, הסיפור מבין מיצי שלא אכפת לו שיש לו שם של חתול ושהוא לא רץ כל כך מהר ושמה שחשוב שיש לו את הילד ולילד יש אותו. הפלא ופלא, ברגע ששינה הכלב את התפיסה מגישה השוואתית (מה אני הכי טוב מול האחרים) לגישה אישית (מה אני עושה טוב עבור האנשים שאני אוהב) חזר בטחונו.
