יש הבדל גדול בין לצחוק עם הילד לבין לצחוק על הילד

12.5.2013

רוני בת השנתיים, מסתכלת על גינת הירק שבביתה, מצביעה על החסה ואומרת " חחה", הינה חחה." כן, אומרת אמא אני רואה את החסה.
זה כמעט אינטואטיבי לכל הורה להבין שלא מתאים לצחוק על הילד שלו בכל גיל ולמרות זאת ישנם מקרים לא מעטים של התנהגויות מוזרות ושיבושי מילים שגורמים לכולנו להתפוצץ מצחוק. במקרים אלו חשוב מאוד להתאפק ולגרום לילדינו להרגיש מובנים. אלא אם יש הרגשה שגם הילד צוחק איתנו.

יש הבדל גדול בין לצחוק על הילד לבין לצחוק איתו. אם באופן קבוע נעשה צחוק מהטעויות וההתנהגויות של הילד, הוא יחוש זלזול והשפלה. יש ילדים שנוכח תגובות אלו יביעו עצבות בהתנהגותם ויש כאלו שיאמצו את דמות הליצן , דבר שבסופו של דבר יעייף את כל בני המשפחה.

הדרך החינוכית לגשת לנושא היא דרך של כבוד. חשוב להענות לטעויות, לתפיסות המוטעות ולהתנהגויות המוזרות בדרך אוהבת, ישירה, מסבירה ולא כסוג של בידור. הדרך שהילד תופס ומבין את עולמו אינה צריכה להיות בידור, גם אם היא מצחיקה בעעיני הסובבים אותו. ילדים מרגישים תמיד לא נעים כשצוחקים עליהם גם כשהם לא מראים או מבטאים זאת בצורה ברורה.

לפעמים ילדים עושים טעויות כל כך מצחיקות עד שיהיו הורים שיבקשו מהם לחזור על עליהם מול "אורחים". נסו לשמור על הצחוק לעצמכם והשתדלו לא להפוך את העניין להופעה. אפשר תמיד להתבדח כשהילד לא בסביבה. זכרו, לא תמיד מה שיתפרש בעיניכם כמצחיק, יתפרש גם מול הילדים כבדיחה. צריך בגרות מאוד גבוהה כדי להיות מסוגל לצחוק על עצמך, גם בגיל מבוגר.