עוד יום של האכלה, הפעלה, ספורט, הרדמות...

14.5.2013
אמהות בחופשת לידה – הסיפורים המשעממים יותר ופחות. יום של אמהות בחופשת לידה. הניסיון למצוא זמן להתעמל בין האכלה להאכלה.הכל התחיל בשעת לילה מאוחרת (שתיים וחצי). נוש נוש, התינוקת בת החודשים התעוררה בוכיה ואני מהרתי להכין בקבוק. אחרי גרפס די מהיר , נשמע קול פיצוץ מחוץ לבית וזיקוקי דינור מחשמלים. נוש נוש לא נבהלה והמשיכה לנמנם בזרועותי. אני ובעלי קפצנו ממקומנו והבטנו בחלון. מה זה הרעש הזה ?  חייזרים ? כעבור כמה שניות נכבה כל החשמל ברחוב והבנו שמדובר בכבל חשמלי שנפל. חמש דקות אחר כך הגיעה ניידת משטרה, ניידת טיפול נמרץ ומכבי אש וחסמו את הרחוב. למחרת תודה לאל החשמל חזר…

אמהות בחופשת לידה
בדרך כלל הלילות והימים לא כאלה מסעירים כפי שאירע בלילה האחרון. בדרך כלל הם הרבה יותר משעממים. החלטתי לחלוק את חוויות חופשת הלידה שלי לטובת אותם אמהות הזקוקות למעט נחמה, חוש הומור ותחושת הזדהות הנלוות לשגרה הלא פשוטה של חופשת לידה

בבוקר יום האירוע קמתי מוקדם (אחרי לילה שפוי של שתי קימות להאכלות, אחת בשעה אחת וחצי ואחת בארבע בבוקר). בשמונה בבוקר ,בזמן ששמעתי שנוש נוש מתלוננת ורוצה כבר לקום לאכול, התלבשתי ונעלתי את נעלי הספורט החדשים שקניתי. זהו, אמרתי לעצמי, היום אני עולה על יורקי (שם חיבה להליכון שלי). היום אני מצליחה לעשות ספורט. אין סיבה שלא. הנעלים יזכירו לי שאני צריכה לעשות ספורט. אחרי הכל אין לי אף מכנס גינס שעולה עלי (לא על הרגלים ולא על הבטן). ישבתי להאכיל את נוש נוש באווירה אופטימית. אני אצליח להאכיל ולהפעיל אותה ובזמן נמנום ושינה אעשה ספורט. שאיפות גדולות, לא ?

נוש נוש אכלה, כמובן מעט מהרצוי ועשתה גרפ נהדר כשתי דקות מאוחר יותר. לאחר מכן טיילנו בבית מורידים את האוכל. כעבור רבע שעה לערך התעייפו לי הידיים והורדתי את נוש נוש לעריסה. הפעלתי את המובייל . נוש נוש נראתה נינוחה ואני רצתי למטבח להכין לאכול איזה ארוחת בוקר קטנה (אומרים שאסור לוותר על הארוחה הזאת ושהיא החשובה ביותר לדיאטה מאוזנת). כעבור חמש דקות בדיוק נוש נוש "קראה" לי להתייצב. "המנהלת" החדשה שלי נותנת לי לוז מאוד מצומצם לעזוב אותה. הרמתי אותה. הסתכלתי על השעון וחשבתי לעצמי : מוקדם מדי להפעיל אותה , יתכן והיא תפלוט אז אני אמשיך לטייל איתה בבית (בחוץ חום איימים). לאחר זמן מה החלטתי להפעיל אותה. כאמא מלווה התפתחותית זה שלב העונג בשבילי. אני יכולה לעשות כל כך הרבה דברים איתה- לשיר לה, להזיז את הגפיים, לעודד תנועת ראש ועיניים, זמן על הבטן, התבוננות בספר בד… אבל כמו במציאות, תוכניות בנפרד ומציאות בנפרד. ברגע שהנחתי את נוש נוש על המיטה לצורך "אימון" הבוקר שלנו היא התחילה לבכות ואני הבנתי תוך שלוש דקות שאימון בוקר לא יהיה (אולי תהיה זמן פעילות בצהריים). נוש נוש נכנסה להיסטריה לא ברורה ואני כמובן ניסיתי להבין מה הבעיה. החלפתי לה חיתול, בדקתי שהיא לא רעבה (סירבה לבקבוק), נענתי אותה על הידיים עם מוצץ בפה, נענתי אותה בעריסה עם מוצץ ועם חיתול בד קרוב לגוף אך שום דבר לא עבד. נוש נוש בכתה בהיסטריה גמורה. לבסוף, אפסו כוחותיה, נוש נוש קיבלה בקבוק , אכלה מעט ונרדמה עלי. העצוב שבדבר הוא שנגמרו גם הכוחות שלי. ישבתי איתה על הספה ולא ידעתי מה לעשות. האם להסתכן בהתעוררות ולשים אותה בעריסה או שתשאר על הידיים. כעבור חצי שעה החלטתי לנסות. הרמתי אותה בעדינות והנחתי בעדינות בעדינות בתוך העריסה. לא עברו עשר שניות ואז הופיע הבכי. מה חשבתי לעצמי ? הרמתי אותה מיד והשכבתי אותה עלי. טוב, עכשיו אני יודעת לא לנסות.. היא עדיין לא רגועה ולי אין כוח לעוד התקף בכי שלא ברור מתי יהיה סופו (תעזבו אותי מגבולות אני רוצה שקט).

החלטתי לפתוח טלוויזיה. אני בחופשת לידה אז לפחות אני אהנה מהטלוויה. פתחתי ערוץ הבידור וראיתי פרק מהסדרה "כלה מפלסטיק". מדובר בסדרת ריאליטי אמריקאית הכוללת עשר נשים, כלות לעתיד, החיות יחד בבית ומתמודדות על מקום ראשון. מדי שבוע יש משימה. המנצחת מקבלת במתנה ניתוח פלסטי מתנה, שתי המפסידות מועמדות להדחה והכלות בבית צריכות לקבוע מי תודח. שקעתי בסדרה ולא שמתי לב איך עובר הזמן. לאחר מכן הייתה עוד סדרה נחמדה ולאחר מכן העברתי ללונדון את קירשנבאום. תמיד רציתי לצפות בתוכנית הזאת אבל תמיד עבדתי בשעות האלו. לפחות עכשיו בזמן חופשת לידה אני נהנת מהטלוויזה. כבר נעשה מאוחר והתחיל להחשיך . נוש נוש התחילה להתעורר ואני הכנתי עוד בקבוק מטרנה. טוב, אז לא עשיתי ספורט אבל נהנתי מתוכניות הבטלוויזיה, זה גם משהו. אחרי האכלה, גרפס וטיול בבית, רקדנו קצת בבית לצלילי דיסק שירי ילדים. נוש נוש סוף סוף הסכימה להפעלה וקצת שכבנו על הבטן לצלילי הרעשנים שלי בשאיפה להרים את הראש. נוש נוש הרימה מעט את הראש וכעבור כמה דקות של יבבות (של קשה לי) פרצה  בבכי. בשעה זאת למזלי הגיע הבעל ולקח את נוש נוש לידיו. אני מורעבת למדי, הכנתי ארוחת ערב ישראלית ובריאה (סלט, ירקות, טוסטים). נוש נוש נתנה לי ולבעלי שש דקות של רגעי שקט בהם הספקנו לאכול. בתשע בערב  הגעתי להליכון ועליתי עליו. יש, אמרתי לעצמי, אני בדרך להרזות. לא ויתרתי, כל הכבוד לעצמי. אני עוד אכנס למכנסי הג'ינס האלו. צעדתי 40 דקות, התקלחתי והלכתי לנוש נוש לעוד ערב מעניין. הכי חשוב לשים את נעלי הספורט בבוקר כדי להזכיר לעצמי להתעמל, חשבתי לעצמי…